<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"ז</h1>
<h2>דף קכז:</h2>
האב שהוחזק שזה הוא בנו ואמר בני זה ממזר [הוא] נאמן, ואם יש לאותו בן בנים אינו נאמן אף על הבן (יבמות מ"ז א' תד"ה ואין) כמו שמוכיח שם, שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר ודרש רבי יהודה [יכיר], יכירנו לאחרים, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר שהוא ממזר או בן גרושה וחלוצה (ע"פ רמב"ם איסו"ב הל' ט"ו—ט"ז) כמו שאומר בפרק החולץ (יבמות מ"ז א'). ובן גרושה וחלוצה שאומר בפרק החולץ פירש רבינו אליהו (תד"ה כך) דנפקא ליה מדכתיב בן השנואה יכיר שדורש שם ששנואה בנישואין וכן משמע בירושלמי בפרק אחרון דקידושין (ה"ז), ורבינו יצחק [נ"א יעקב] פירש מדנאמן לומר זה בני בכור אפילו בתינוק בין הבנים וכשהוא אומר על הקטן שהוא בכור אם כן עושה הגדולים ממזרים אלמא [נאמן] על בנו (נאמן) לפוסלו לפיכך נאמן לומר בן גרושה הוא, והלכה כרבי יהודה דאמר [נ"א כדפסקינן] בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ז ב') כשאומר על התינוק בין הבנים בכור הוא נאמן, עוד תניא בפרק החולץ (יבמות מ"ז א') מעשה בגוי [נ"א בגר] שבא לפני רבי יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים שנתגיירת אמר ליה לא, אמר ליה יש לך בנים אמר ליה הן אמר ליה לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ואי אתה נאמן לפסול את בניך כך מפרש שם רב נחמן בר יצחק דברי רבי יהודה, ופוסק שם הילכתא כרב נחמן בר (רבי) יצחק משמע שאם יש עדות לגוי שנאמן לפסול בניו אפילו שלא ע"י הכרת בכור[ה] וכן פוסק בשאלתות פרשת וארא (תד"ה והלכתא) וכן פוסק רבינו משה (שם) ולא כמו שפוסק בה"ג (דף כ"ה ב' נ"ז ד') שאינו נאמן לפסול את בניו אלא במקום הכרת בכורה כמו שאמר על תינוק בין הבנים שהוא בכור.
